מה מצויר
שלוש כלניות פתוחות ממלאות את החלק העליון של הדף: אחת גדולה במרכז ושתיים מאחוריה, משמאל ומימין, שחלק מעלי הכותרת שלהן מוסתר מאחורי הפרח הקדמי. לכלנית הקדמית שבעה עלי כותרת רחבים ומעוגלים. במרכז כל פרח עיגול שחור מלא, ומסביבו טבעת של אבקנים. שלושה גבעולים ארוכים יורדים מהפרחים אל צרור צפוף של עלים מחורצים ומשוננים בתחתית הדף. אין בדף אנשים, אין בעלי חיים ואין כיתוב.
איפה זה נהיה עדין
עלי הכותרת גדולים ופתוחים ומתאימים לטוש עבה. טבעת האבקנים של הכלנית הקדמית מחולקת לשמונה חלקים, ואפשר לצבוע את כולה בצבע אחד. בצרור העלים שבתחתית העלים חופפים זה לזה ויש ביניהם שטחים קטנים, ושם כדאי לעבור לעיפרון.
הצעה לצבעים
הכלנית המוכרת בארץ אדומה, אבל בשדות יש גם כלניות סגולות, ורודות ולבנות, ואפשר לצבוע כל אחת משלוש הכלניות בצבע אחר. המרכז כבר שחור, וטבעת האבקנים יכולה להיות סגול כהה או כחול־שחור. שני ירוקים לעלים ולגבעולים — בהיר לעלים שמלפנים וכהה לאלה שמאחור.
מה לעשות איתו
דף לכיתה א׳–ב׳ בחורף, כשהכלניות פורחות בשדות בנגב ובשפלה, בעונת פסטיבל ״דרום אדום״. אפשר לספר לילדים שנהנים מהכלנית בשדה בלי לקטוף אותה. הדף משלים את רקפת על סלע, עוד פרח בר ארץ־ישראלי בקטגוריה.